אליסון וג'וש נפגשו בקולג' והתאהבו במהרה. הם נישאו בספטמבר 2000. במשך השנים, המשפחה הלכה וגדלה עם יותר אהבה משיכלו לדמיין. יחד, לאליסון וג'וש יש 3 ילדים ביולוגיים, וב-2013 אימצו את הילד הרביעים, מיקה. וודאי שהמשפחה שלהם כבר הייתה שלמה, או לפחות זה מה שהם חשבו.
נריץ קדימה ל-30 באוקטובר, 2015. היה זה יום הולדת ה-38 של אליסון. היא קיבלה שיחת טלפון מחברה שהיא במקרה גם עורכת דין המתמחה בענייני אימוץ, וזכרה שאליסון וג'וש דיברו בעבר על האפשרות לאמץ שוב. במקרה יצא וישנה אישה בהריון שלא יכולה לשמור את התינוק – אולי הם יסכימו לפתוח את ביתם עבורו. לא עבר זמן רב לפני שאליסון וג'וש החליטו שכן, הם לגמרי רוצים לאמץ את התינוק המתוק שזה עתה נולד.
כשהגיעה השיחה כדי לבשר לאליסון שהאישה יולדת, היא וג'וש העמיסו את הואן, ולקחו את הילדים שלהם למסע בן 10 שעות מבירמינגהם, אלבמה לבית החולים באוניברסיטת דיוק בדורהם, צפון קרוליינה. בדרך לחדר הלידה, עורכת הדין התקשרה שוב.
"האם שתי הידיים של ג'וש על ההגה?", היא שאלה.
אליסון קיבלה חדשות מפתיעות – אבל זו הייתה רק ההתחלה בסדרה של הפתעות ושינויים בעלילה שהציבו את המשפחה של אליסון ואותה במבחן האולטימטיבי…
אליסון וג'וש נישאו בשנת 2000. הם לא יכלו לחכות ולהקים משפחה ושוחחו על כך שיהיו להם 2, אולי 3 ילדים.
אבל כפי שכולנו יודעים, לפעמים החיים זורקים לנו כדורים מסובבים.
במשך השנים, אליסון ילדה את אבי (11), ג'ק (9), ואיזבל (8). כמה שנים חלפו לפני שאליסון וג'וש אימצו את מיקה (5), לאחר לידת בתם הביולוגית הרביעית, ג'וליה (3).
אליסון וג'וש חשבו שהמשפחה שלהם כבר מושלמת…
אבל יום אחד, אליסון מקבלת שיחת טלפון מחברה שלה, שהיא גם במקרה עורכת דין לענייני אימוץ.
"היא אמרה שהיא זכרה שדיברנו על האפשרות לרצות ולאמץ שוב וסיפרה על אמא בהריון שזקוקה למשפחה עבור התינוק שלה", סיפרה אליסון ל-LittleThings.
"צלצלתי לבעלי כדי לדבר על זה, אבל במקום להשתמש בהגיון הבריא בו הוא משתמש בדרך כלל, העיבוד האיטי של קבלת ההחלטות, הוא הצהיר, 'לחלוטין!'. זו ללא ספק התשובה שהתפללנו עבורה".
(נניח לאליסון להמשיך מכאן…)
"כשהגיעה השיחה לבשר לנו שאמא של סאם הייתה בשלבי לידה, זרקנו בפראות את הילדים וקצת מטען לתוך הואן ויצאנו לדרך למסע של 10 שעות לבית החולים של אוניברסיטת דיוק בדורהם, צפון קרוליינה. עורכת הדין לענייני אימוץ התקשרה.
'האם שתי ידיו של ג'ון על ההגה?'
היא המשיכה וסיפרה לי שהרופאים בבית החולים דיוק זה עתה סיימו את בדיקת האולטרה סאונד וגילו שישנם, למעשה, שני תינוקות שעתידים להיוולד בקרוב. אני תמיד מתקשה לתאר את הרגשות שנשפכו עלינו באותו הרגע. היה בזה משהו אקסטטי, מדהים, מעין עונג מפחיד.
כשהפחד נרגע וההתרגשות גדלה, שמה של חברה שלי שוב הופיעה על צג הטלפון. כשהיא התחילה לדבר הפעם, בכל אופן, הטון שלה היה שונה לחלוטין. קולה הפך מקליל ועליז לקול של שיברון לב.
"אני כל כך מצטערת לבשר לך את זה; הם בדרכם לחדר המיון כרגע, והם חושבים שהתינוק השני לא ישרוד את הלידה.
מיליון ואחת דברים התרחשו בבית החולים במשך השעתיים הבאות בהם נסענו ועד שהגענו לבית החולים, אבל כשהגענו לבסוף, מצאנו תינוק קטן, אבל בריא שמתרכבל עם האחיות באגף שלאחר הלידה. אבל באינקובטור שכבה תינוקת במשקל של 1.36 קילוגרם שמאוחר יותר גילינו כי נולדה ללא מוח.
"הרופאים הביטו בנו בעיניים מלאות צער וחמלה ואמרו, 'אתם לא חייבים לקחת אותה. אנחנו יודעים שזה לא מה שחתמתם עליו'.
"מהצד השני של האינקובטור הקטנטן, ג'וש ואני אמרנו פה אחד, 'היא הבת שלנו'.
כל המשפחה שלנו בילתה את 3 השבועות הבאים בבית החולים דיוק יחד איתה, מתכרבלים, שרים, בוכים ומתפללים. כשהיא התייצבה מספיק, בית החולים הטיס אותה ברוב נדיבות לבית החולים לילדים בעיר שלנו בבירמניגהם, אלבמה, שם היא בילתה 3 שבועות נוספים באינקובטור."
"לבסוף, לאחר 44 ימים בבית החולים, אווה לי לואיס שבה הביתה עם המשפחה שלה".
"הבחירה בקבלת אווה לחיק משפחתנו היא 'הדבר הקל הקשה ביותר' שאי פעם עשינו. אנו מקבלים מספר ביקורים שבועים מצוות הסיעוד שלה, וכמה שאנחנו אוהבים ומוקירים את הצוות הרפואי, הביקורים שלהם מזכירים לנו שהחיים של אווה על פני האדמה עשויים להסתיים מהר יותר משהיינו רוצים.
אנחנו מדברים בפתיחות עם הילדים. הם יודעים שהחיים של אווה עשויים להיות קצרים יותר ממה שכל אחד מאיתנו היה מייחל עבורה. אבל הם יודעים שיש לנו אהבה רבה לתת לה בפרק הזמן הזה".
אם אתם רוצים ללמוד עוד או לעזור למשפחה הזו בכל צורה שהיא, בקרו בקרן האימוץ/הרפואה של משפחת לואיס.